החלטה בתיק ת"א 15065-11-10

1.         המבקשים, הם הנתבעים 1 ו-2 בתובענה, הגישו בקשה לסילוק התובענה כנגדם על הסף מחמת מעשה בית דין והשתק פלוגתא. בהתאם להחלטת בית המשפט הוגשו תגובות לבקשה.

2.         התובעות שהינן המשיבות 1-2 לבקשה (להלן: המשיבות) מתנגדות לבקשה.

3.         הבקשה מתבססת על קביעות שנכללו בפסק דין שניתן במסגרת תובענה שהוגשה בשעתו על ידי המבקשים (שהינם הנתבעים 1-2 בתובענה שבפני) בבית משפט השלום בפתח תקוה (ה"פ 7127-11-08) כנגד המשיבה 1 (להלן: המשיבה). לטענת המבקשים, הממצאים בפסק הדין שניתן בתובענה האמורה מהווים השתק פלוגתא ויש בהם כדי להביא לסילוק התובענה כנגדם על הסף.

            יצויין, כי התובענה שבפני הוגשה על ידי שתי תובעות. הסכם השכירות נעשה בשעתו בין המבקשים למשיבה 1. בכתב התביעה (סעיף 41) הוסבר מדוע התובענה מוגשת אף על ידי המשיבה 2 עקב פיצול הפעילות של המשיבה 1. פסק הדין שניתן בהמרצת הפתיחה התייחס למשיבה 1 אך הצדדים בפני התייחסו, ובצדק, לשאלות הרלבנטיות להחלטה זו בלי להבדיל בין המשיבות. שכן, בכל מקרה, הגם שהמשיבה 2 לא היתה צד להתדיינות הקודמת, הרי שככל שקיים מעשה בית דין בין המשיבה 1 למבקשים, אזי יהיה בו כדי להשליך אף על תביעתה של המשיבה 2 אשר לטענתה תובעת מכח קשריה עם המשיבה 1, ולכן ההתייחסות אליהן בהחלטה זו תעשה בצוותא חדא.

4.         המשיבות טוענות, בעיקרו של דבר, כי אין לראות בממצאים שנקבעו בפסק הדין משום השתק פלוגתא. המשיבות אף טוענות, כי פסק הדין שניתן בערעור שהוגש על ידם ביטל למעשה את פסק הדין שניתן בהמרצת הפתיחה. לטענתן, נשמרה להן בערעור הזכות להעלות טענותיהם ואחרת לא היו מגיעים להסכמות שאליהם הגיעו בערעור.

5.         התביעה שבפני הינה תביעה שהגישו המשיבות לפיצוי בגין נזקים שלטענתן נגרמו להן על ידי המבקשים ועל ידי המשיב 3. אין מחלוקת כי המשיבה שכרה מהמבקשים נכס מקרקעין (להלן: הנכס), לצורך ניהול העסק שלה. בתובענה שבפני המשיבות טוענות, בעיקרו של דבר, כי המבקשים הסתירו במהלך המו"מ את העובדה שקיימים הליכי הוצל"פ ולא גילו כי המשיב 3 מונה ככונס נכסים על הנכס. לטענת המשיבות, ביום 1.7.08 התקבל מכתבו של הנתבע 3 ממנו למדו לראשונה כי קיים חוב של הנתבעים וכי נפתח תיק הוצל"פ למימוש הנכס.

6.         עובדות הרקע שבעיקרן אינן שנויות במחלוקת יפורטו להלן. בהסכם השכירות נכללו הוראות מפורטות לגבי נסיבות שבהן יוכל המשכיר לדרוש פינוי מוקדם של הנכס בכפוף לתשלום פיצוי בסך 40,000 ש"ח למשיבה.

המשיבה נדרשה לפנות את הנכס במהלך תקופת השכירות וקיבלה ביום 1.7.08 את מכתבו של המשיב 3 לעניין חוב של המשיבים לבנק וקיומו של תיק הוצל"פ למימוש הנכס. בין המבקשים למשיבים התנהלו מגעים בנסיון להגיע להסכמות.

בסופו של דבר, המבקשים פנו לבית משפט השלום בפתח תקוה על מנת לקבל סעד הצהרתי לפיו על המשיבה לפנות את הנכס. המשיבה התנגדה לפינוי והגישה כתב תשובה מפורט, התיק נדון וניתן פסק דין על ידי כב' השופט שטרנליכט ביום 17.6.10. בפסק הדין התקבלה התובענה ובית המשפט הצהיר כי בהתאם להוראות ההסכם על המשיבה לפנות את המקרקעין עד ליום 1.7.09 וזאת בכפוף לקבלת הסך של 40,000 ש"ח מהמבקשים (להלן: פסק הדין בהמרצת הפתיחה). הבקשה לעיכוב ביצוע נדחתה.

            הוגש על ידי המשיבה ערעור על פסק הדין שניתן בהמרצת הפתיחה (ע"א מחוזי מרכז 224830609.) בתום הדיון בערעור הגיעו הצדדים להסכמה אשר בהתאם לה ניתן פסק דין. בשל חשיבות הדברים יובאו להלן החלקים הרלבנטיים מפרוטוקול הדיון שהתקיים בערעור בפני כב' השופט שילה ופסק הדין:

            " הצעת בית המשפט:

            ניתנת ארכה לפינוי הנכס עד ליום 20.7.10.

            לא יפונה הנכס עד למועד האמור, ייקבע בית משפט זה סנקציה במקרה של אי פינוי.

            לתקופה הנוספת תמשיך המערערת לשלם את שכה"ד כמוסכם.

            הפיצי שעל המשיבה לשלם למערערת, ישולם אלא אם תוגש תביעה בגין פיצוי מוסכם, שאז יעוכב הכסף בידי המשיבה עד להכרעה בתובענה.

            כפוף לאמור לעיל יידחה הערעור.

            הפרקליטים:

            אנו מקבלים את הצעת בית המשפט.

            ב"כ המשיבים: